.jpg)
בדל/פרח, 2022, שמן על נייר, 30x21 ס"מ
מאפיין בולט של הקו הרישומי שלך הוא המיידיות. זהו קו שנעשה כאילו תוך כדי מנוסה, תוך כדי ריצה על גחלים לוהטות. אולי מתוך רצון לרשום את המחשבה מהר - לפני שמתחרטים, לדבר לפני שחושבים אם מותר. דימוי חוזר אצלך - סיגריות כבויות - להשתמש ולזרוק, זהו קו לא מתחייב, שחושש להיקשר. קו של הומור שחור, כהגנה מפני האכזבה, פקפוק גמור ברישום המתמסר, המלטף, הרישום שמבקש להיות בית. אז הקו שלך בורח, בדרך ללא מוצא, בנעלי עקב, בדרך המתפתלת של הכאב והכישלון, אל עתיד לא בטוח.
מה הוא מאפשר לך, הקו המהיר?
רק שאלה:
26.01.2023
y.
כשאני יושבת לרשום, הנפח והיחסים בין מחשבה, מעשה, רגש וזיכרון, משתנים לגמרי. עבורי, פעולת הרישום מאחדת את כל הרכיבים והזמנים האלו לחומר או למצב אחד, והכל מצטמצם (או מתרכז) אל הקו. אני נמצאת 100% בתוך פעולה שיש לה המון זרועות וקולטני חישה בלב, במחשבה ובגוף - בו זמנית.
נרקיס ויזל:
סרטן, 2022, צבעי מים על נייר, 21x29 ס"מ
סיכה (סוד), 2021, שמן על בד, 48x33 ס"מ
אולי המיידיות נובעת מתוך צורך לבצע לכידה מהירה של הדימוי, תוך כדי תנועה, כשאני נמצאת לגמרי בתוך הרגע, לפני שהוא הופך למשהו אחר לגמרי. כל רישום הוא ניסיון ללכוד רגע אחד מתוך רצף רחב באבולוציה של הדימוי. זה בדרך כלל קורה לי מאד מהר, בטרם מילה או מחשבה. כמו משפט שעולה לך משום מקום בחלום, ונשאר איתך כשאתה מתעורר.
נרקיס, 2022, שמן על נייר, 30x21 ס"מ
שלד של ספינה טרופה, 2018, אקריליק על נייר פרגמנט, 70X100 ס"מ
בשבילי הקו הזה הוא התגלמות של מצב פנימי מסוים שמנחה אותי ושאני קשובה לו מאוד, אבל הוא תמיד זז ומשתנה. כמו סיסמוגרף שמגלה לי משהו שלא ידעתי עליו. רישומים שמתחילים בכאב או שיממון גדול מסתיימים הרבה פעמים בתחושה של גילוי, הפתעה והתרחבות. לפעמים הדרך לשם עוברת דרך סבכים חשוכים ומפחידים. בשבילי לא מדובר בכאב, זלזול או כישלון, כמו בהזדמנות לבקר במקומות קצת אפלים שאני נהנת להציץ לתוכם מדי פעם. אזורים שבורים או מסוכנים של החיים שמזיזים אצלי משהו, מסקרנים.
חצר, 2022, שמן על נייר, 20x30 x ס"מ
לחש (סוד), 2021, שמן על בד, 48x33 ס"מ