אני רוצה להתמקד ביחס שלך לצבע. כמעט ואין צבע בעבודות שלך. את משתמשת בחומרים בשחור ולבן (או שקופים - כמו זכוכית), נצמדת לקצוות. וככה גוזרת את הרגעי מהחולף ומקבעת אותו באל-זמני. הרף עין של מודעות עצמית אינטימית עד עצם הקיום, נמתח מנקודת ההווה אל תקופות רחוקות. חיים מזמנים שונים חופפים ברגע של בדידות מיוסרת ונקברים בחומר. את משתמשת בשחור ולבן כמו פוזיטיב ונגטיב של יציקות של רגע ההתעוררות.
צבע, לעומת זאת, הוא הסחת דעת גדולה בה אנו נמהלים במציאות. צבע מסתיר את האובייקטים השונים תחת מעטה מכליל של אור בתנועה מתמדת של שכחה, ממנה מנסה האמנות לעורר בזעקת חרדה, זהו השבר המובהק שבין שחור ללבן. יקיצה מן ההתמוגגות המטמטמת מיופי הצבע.
מהו צבע עבורך? והאם ההימנעות שלך משימוש בצבע קשורה באופן בלתי נמנע בבחירה שלך בפיסול?
רק שאלה:
28.11.2022
בפיסול החומר הוא הצבע, הצבע של החומר מעיד על התכונות הבסיסיות שלו.
תכונות החומר, ההיסטוריה שלו, המבנה שלו, העתיד המדומיין שלו, הם היסודות שמהם צומחת ונחשפת עבודת האמנות. זו חשיפה כפולה, אני חושפת את החומר והוא חושף אותי, הוא מחלץ מתוכו/מתוכי את הפעולות והדימויים המתבקשים. בעבודה "ארץ הפטל" מ-2011 השתמשתי בנחושת וחומצה כדי לקבל צבע טורקיז זרחני. בניגוד לעבודה עם צבע תעשייתי או פיגמנטים, הניסיון לחלץ את הצבע מתוך החומר מציב כבר מערכת שלמה של חומרים, פעולות, קצב ומשמעות, לפעמים לא צריך הרבה יותר מזה.
שחר יהלום:
%20%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%AA%20%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%A0%D7%AA%20-%20%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D%20%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%93%20%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%92.jpg)
ארץ הפטל (פרט), 2011, נחושת מחומצנת, מוזיאון תל אביב. צילום אלעד שריג
הצבע מופיע תמיד בהקשר חומרי אך הוא יכול לנבוע מהשם של החומר כמו במקרה של העבודות "גמל" ו"